ייתכן שהתלמיד שלכם נבוך או חושש להיפתח, ולכן חשבו על המועד ועל המקום הטובים ביותר כדי לנהל את השיחה. כאשר ניתן, מומלץ לשוחח זמן קצר לאחר שאירעה התקרית כדי להקל על המצוקה הרגשית.

צמצמו הסחות דעת כדי לוודא שהתלמיד שלכם יודע שאתם מתייחסים אליו ברצינות ומקשיבים לו. התגובה שלכם יכולה לעזור לתלמיד שלכם להעריך את הרגשות שלו. עשו כמיטב יכולתכם כדי להישאר רגועים בזמן שאתם דנים במצב. הקשיבו ללא הפרעות או הסקת מסקנות מהירה מדי.

הנה הדרכה נוספת לגבי האופן שבו תוכלו לשמור על גישה תומכת ולא שיפוטית:

• הימנעו משימוש בשפה קשה או בהאשמת התלמיד.
• הבטיחו לתלמיד שאתם רוצים לעזור לו למצוא פתרון והימנעו מהבטחת הבטחות שלא ניתן לקיים.
• שאלו את התלמיד איך הרגיש כאשר אירעה הבריונות, וכבדו את רגשותיו על ידי התייחסות לפגיעה שחווה. שאלות עדינות ופתוחות יסייעו בטיפוח אמון.
• התייחסו למצב של התלמיד, אם ניתן, כדי לעודד אותו לשתף במה שקרה ובתחושה שלו.

החליטו מה הדבר הבא שיש לעשות בהתאם לשיחות שלכם. הציעו תמיכה והדרכה, גם אם אתם והתלמיד שלכם מסכימים שהמצב אינו חמור דיו כדי להסלים אותו. אם האירוע מצדיק דיווח, הסבירו את מדיניות בית הספר ועזרו לו לדווח על המצב בהתאם. כאשר ניתן, בקשו מחברי הצוות, כגון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים או המנהל, לתמוך בכם ובתלמידים שלכם.

פתרון קונפליקטים וגישור בין עמיתים אינם תגובות מתאימות למצבי בריונות. בריונות מערבת פער בכוחות ומהווה צורה של התעללות. פתרון קונפליקטים וגישור בין עמיתים מתאימים כאשר שני הצדדים נושאים באחריות, וזה אינו המקרה לגבי התנהגות של בריונות.

בדקו את מצבם של התלמידים שלכם כדי לראות מה שלומם בימים ובשבועות שלאחר מכן. שאלו אם המצב נפתר ואם הם מרגישים נינוחים בבית הספר.

ספקו תמיכה מתמשכת, אבל אל תישאו בנטל לבדכם. ערבו חברי צוות או מומחים אחרים כדי שיעזרו לכם לטפל באירוע.